בילינו כמה שעות של מסע בדרך הזו עם מלא צחוק.למרגלות ההר, ראיתי את הואנגשאן האגדי, ההרים המתנשאים, הבה נתפעל מגרזן הרפאים הטבעי הזה;הנוף של הואנגשאן כל כך מרתק.ההרים על ההרים, הנוף הנפלא, הנוף שקט, והנוף עמוס לאורך הדרך.
הטיפוס על ההרים דורש סיבולת.יחסית לכוח הפיזי הירוד הזה, אני לא מצליח לעמוד בקצב של הכוחות הגדולים.זה נפל.לקח שעה להגיע לזמן מה.הרגליים שמאסו בטיפוס במעלה ההר היו רכות.אבל ברגע שתעלה, אתה תהיה מלא באינסוף רגשות, הואנגשאן, אני כאן, זה נראה בלתי אפשרי קודם, אבל אחרי הכל, אנחנו נכבשים על ידינו.בחיינו ובעבודתנו עלינו להתקדם לעבר המטרה ולעבוד קשה.הרי יהיה יום ביום.
היינו עדים לאורן הנמר השחור, אחד מארבעת הצמרות של הואנגשאן.אנחנו לא מפחדים מקשיים ומסכנות.בדיוק הגענו ל-Black Tiger Pine.עמדתי ליד העץ שחלמתי עליו, ראיתי עץ גדול מתרומם מסדקי הסלע, והכתר היה כמו נמר שחור שוכב עליו.ואז נתקלתי בכמה עובדי הרים בדרך לטיפוס, ושוחחתי איתם.למדתי שהכל במלון ההר נבחר מעובד ההרים לראש ההר.בעינינו מלאכת קטיף פועלי הרים מרה ועייפה, אך מתוקה כמו.הם כמהים לחופש.למרות שהם עייפים, הם יכולים לצפות בנוף, במקומיים פשוטים ולחייך.הם ראו בעבודתם סוג של כיף, והם היו מאושרים, טיפסו צעד אחר צעד, וניגבו את הזיעה דרך מעיין ההר, ואז מיהרו להסתלק.פתאום הבנתי שרוח העבודה הקשה והעבודה הקשה של איסוף עובדי הרים היא לא בדיוק מה שהדור הצעיר צריך?
זמן פרסום: 21 בדצמבר 2022